סעידיאן נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי בנזק גוף אשר התובע, יליד 1.4.1942, טוען כי נגרם לו עת ערך קניות בסניפה של הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") בירושלים ביום 18.8.08. לטענת התובע הוא הוטח ארצה, מטור עגלות שהוסע לעברו על ידי אחד העובדים של הנתבעת. הנתבעת 2 ביטחה את פעילותה של הנתבעת במועד הרלוונטי.

בכתב התביעה נטען כי האירוע התרחש עת היה התובע בדרכו החוצה מסניף הנתבעת, בדרכו לעבר החניון התת-קרקעי הסמוך. נטען כי עובד של הנתבעת הוביל שבע-שמונה עגלות ואלו פגעו בתובע אשר הוטח ארצה, תוך שהוא נפגע בפלג גופו הימני ובעיקר בבית החזה ובצלעות. על בסיס חוות דעת רפואית של ד"ר שי קאופמן שצורפה לתביעה, טען התובע כי האירוע הותיר בו נכות של 10%. נטען לרשלנות הנתבעת שלא התריעה מפני הסכנות הצפויות ולא דאגה לתקינות העגלות. לתביעה צורפה חוו"ד הנדסית של אינג' אריק יודלה. הנתבעות בהגנתן הכחישו האירוע הנטען וחבותן בגין כל נזק.

חוות דעת רפואיות:

מטעם התביעה, הוגשה חוות דעתו של ד"ר שי קאופמן, אשר בדק את התובע במרפאתו בימים 11.5.09 ו-3.8.09 ומצא כי זה סובל מרגישות מקומית למגע בבית חזה ימין תחתון באזור צלעות 9-7, רגישות יתר לכאב וכאב המופק במגע עדין. המומחה ציין כי קיים רושם להתפשטות מופחתת של המיטורקס ימין וירידה בכניסת אוויר לריאת ימין. המומחה ציין כי לאחר הפגיעה אובחן התובע כסובל מ-INTERCOSTAL NEURALGIA ומאז הוא מטופל במשככי כאבים, נרקוטיקה, תרופות הרגעה ובלוקים אינטרקוסטלים מרובים.

בדיקת מיפוי עצמות שללה פגיעה גרמית.

המומחה העמיד את נכויותיו של התובע, כדלקמן:

100% למשך שלושה שבועות מיום הפגיעה.

50% למשך שלושה שבועות נוספים.

10% לצמיתות לפי סעיף 29 (6)(2), לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

מטעם ההגנה הוגשה מנגד חוות דעתו של ד"ר שמואל וייס, שבדק את התובע ביום 21.2.11 ומצא כי בית החזה ללא דפורמציה, אין מגבלה בתנועות הכתפיים, התפשטות בית החזה מלאה ותקינה. התובע התלונן על רגישות מעל הצלע, מימין תחתונה מקדימה ולא ברווח בין צלעי. ד"ר וייס קבע כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה כתוצאה מהאירוע בגינו הוגשה התביעה.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי התיק ידון על בסיס הנחה שנותרו לתובע 5% נכות מהאירוע על בסיס סעיף 29(6) (2) לתקנות. ממילא לנוכח הסכמה דיונית זו לא מונה מומחה מטעם בית משפט ולא נערכה בדיקה נוספת באשר לפגיעה בתובע.

ראיות הצדדים:

התביעה הסתפקה בתצהיר התובע, במסגרתו חזר על האמור בכתב התביעה ועל קביעות ד"ר קאופמן. התובע הוסיף כי מאז התאונה ובעקבותיה הוא סובל מקשיי נשימה, נדודי שינה, כאבים עזים בצלעות ומוגבלות בביצוע מלאכות פיזיות. התובע מטופל במשככי כאבים ובנרקוטיקה וכן בתרופות הרגעה ובבלוקים אינטרקוסלים רבים ובכל זאת עדיין סובל מכאבים וממגבלות תפקודיות. לטענתו הבהירו לו רופאיו, שלא נותר עוד מה לעשות וכי יהיה עליו ללמוד לחיות עם הכאבים. התובע הצהיר כי עובר לתאונה עבד בחנות תכשיטים שבבעלותו, בהיקף של שמונה שעות יומיות. בעקבות התאונה נעדר לטענתו מאותה עבודה למשך חודש וחצי ובהמשך נעדר לסירוגין. לאור מצבו מתקשה התובע להתמיד בעבודה יותר משעתיים ביום ובתו נאלצת לעבוד שעות רבות יותר ובהתאם שכרה עלה.

מתקצירי שומות שצורפו עולים הנתונים הבאים:

בשנת 2005 עמדה ההכנסה מהעסק על 45,481 ₪.

בשנת 2006 עמדה ההכנסה מהעסק על 50,891 ₪.

בשנת 2007 עמדה ההכנסה מהעסק על 21,619 ₪.

בשנת 2008 עמדה ההכנסה מהעסק על 21,619 ₪.

בשנת 2009 עמדה ההכנסה מהעסק על 55,883 ₪.